החלטה בתיק בש"א 190295/04

1.         המבקשת הגישה בקשה להטלת עיקול זמני, בטרם מתן פסק  דין

בקשתה לדיון במעמד צד אחד נדחתה ונקבע כי היא תשמע במעמד הצדדים. יש לציין כי המבקשת הגישה בקשה קודמת לצו עיקול זמני בש"א 177586/03  שנדחתה. כב' הרשמת (כתוארה אז) ע.ברוקביץ כתבה בהחלטה מיום 7.9.03:

"עיינתי בבקשה עם נספחיה לא שוכנעתי בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לביסוס עילת התביעה כדרישת תקנה 374 (ב) ככל שנסמכת התביעה על עילה חוזית לכאורה מקורה של עילה זו בהסכם מיום 7.8.97 אלא שהסכם זה בוטל בסעיף 2 א' להסכם מיום 29.5.01. כל שנסמכת התביעה על עילה נזיקית לא הובאו ראיות מהימנות לביסוס עילה זו. לענין דרישת ההכבדה: לא הונחה תשתית ראייתית לביסוס דרישת ההכבדה. הראיות שהובאו לענין זה אינן עדכניות ואינן מלמדות על מצבה הכלכלי של המשיבה בהווה. הבקשה נדחית".

בתמיכה לבקשה הנוכחית להטלת צו עיקול טוענת המבקשת כי נתגלו ראיות חדשות אשר יש להן חשיבות מיוחדת - ראה סעיף 13 לבקשה:

כאשר חמישה ימים לאחר הגשת התביעה נתקבל מכתב מאת היעוה"מ של המשיבה אשר נותן פירוש לסעיף 2 א' להסכם התוספת כי הסכם השכירות בוטל ולטענתה היא רק הגיע לסיומו. זוהי טענה שאיננה מציבה למבקשת תשתית ראייתית המצדיקה הגשת בקשה מחודשת. זאת ועוד - אם לטענת המבקשת, לאחר חמישה ימים מהגשת התביעה נשלח המכתב הנדון - מדוע המתינה במשך למעלה מחודשיים להגשת הבקשה הנוכחית.

2.         השאלה שבפני הינה , האם להתיר צו עיקול על נכסיה של המשיבה אצל מחזיקים שונים כמפורט בבקשה.

3.         התביעה הוגשה על ידי המבקשת לתשלום סך של 2,404,186 ש"ח  הצדדים התקשרו בעסקת חילופי מקרקעין,(להלן "ההסכם") על פיו תרכוש המשיבה את זכויותיה של המבקשת בנכס מקרקעין ברחוב צה"ל 25 בלוד(להלן "הנכס"). בתמורה תעביר המשיבה למבקשת נכס מקרקעין שבבעלותה בשכונת גני אביב בלוד (להלן "גני אביב") וכן תשלם לה סכום כסף המהווה הפרש בין שווי שני הנכסים. תוקפו של ההסכם הותנה בקיומם של מספר תנאים מתלים ומצטברים אשר רק לאחר שיתקיימו ייכנס ההסכם לתוקף.

4.         מועד לקיומם של התנאים המתלים נקבע עד לאחר תום 4 שנים ו- 11 חודשים מיום

עוד הוסכם בין  הצדדים , כי יתקשרו בהסכם שכירות לפיו יושכר הנכס למשיבה ודמי השכירות בגין הנכס יקוזז מהסכום שעל המשיבה לשלם למבקשת במסגרת ההסכם, ככל שהיא תדרש לשלם.

5.         מכאן ואילך נפרדות טענות הצדדים. המבקשת טוענת כי היא מסרה לידי המשיבה נכס במצב טוב וראוי לאכלוס ולאחר תום תקופת השימוש בנכס על ידי המשיבה, נגרמו לו נזקים כבדים, אותם תובעת המבקשת בתביעתה.המשיבה טוענת מנגד , כי עם קבלת הנכס, הוא היה במצב כה גרוע ומוזנח , עד אשר מנהל מקרקעי ישראל שאמור היה לחתום על חוזה החכירה, לא אישר אותו ומכאן שלא התקיים אחד התנאים המתלים.

6.         לטענת המשיבה, היא לקחה בחשבון שהיא אמורה לשפץ את הנכס, אולם עם תחילת ההערכות התברר לה שיהיה צורך בהשקעת סכומים גבוהים מאד של כ- 400,000$.לפיכך,מיד הודע למבקשת שעלות השיפוץ היא כה גבוהה שהיא מתכוונת לקזז את תיקון הנזקים מעלות דמי השכירות ו/או תשלום עבור רכישת הנכס.

לטענת המשיבה, היא לא עשתה בנכס כל שימוש, בשל מצבו . על כך מגיבה המבקשת, כי מחאתה של המשיבה לא היתה בזמן אמת .

בסיומו של דבר, החזירה המשיבה את הנכס למבקשת , עם כניסתה של התוספת השניה של ההסכם, מתאריך 29.5.01 על פיו הגיע הסכם השכירות לסיומו.

7.         עוד טוענת המשיבה, כי לשם אחזקת הנכס במצב תקין, ככל שניתן, היא איבטחה אותו והוצאותיה הן 191,268 ש"ח וזאת בלא נעשה על ידה כל שימוש בנכס. לטענת המשיבה , לפי הסכם התוספת נקבע, כי כניסתה של התוספת לתוקף מותנית בהמצאת הוראה בלתי חוזרת למבקשת - סעיף 4 לתוספת ואכן המשיבה טוענת כי המציאה לה את ההוראה הזו. עם המצאת ההוראה הבלתי חוזרת נכנסה לתוקפה התוספת , וההסכם בוטל ובא לידי סיומו הסכם השכירות. מכאן שהחזקה בנכס הושבה למבקשת החל ממחצית 2001עוד נטען על ידי המשיבה, כי עצם שאלת זכויותיה של המבקשת בנכס נמצאת עתה בעיצומו של הליך משפטי  בבית המשפט המחוזי. לפיכך הגשת הבקשה לסעד זמני נגועה בחוסר נקיון כפיים מאחר ואם ייקבע כי אין למבקשת כל זכויות בנכס, הרי דין התביעה להידחות.

מסקנות:

8.         המבקשת ערכה שנה לפני חתימת ההסכם חוות דעת שמאית להערכת הנכס , אשר עליה התבססה בין היתר העיסקה. הערכה של הנכס היתה של 1,920,000 $, באותה עת היו המערכות תקינות ומצבו היה טוב. לטענת המשיבה, בשל היות הנכס מוזנח ונטוש בתקופה שבין עריכת חוות הדעת ועד למסירת החזקה בנכס,  חלה התדרדרות במצבו הפיזי והתכנוני ונגרמו לו נזקים עוד לפני מסירת החזקה בה למשיבה.

המשיבה מתבססת על חוות דעת שמאית מטעמה, שנערכה חודשים ספורים לאחר עריכה חוות הדעת הקודמת. שווי הנכס נאמר בחוות הדעת השניה

ב- 1,600,000$.

9.      כפי העולה מדובר בתביעה חוזית ונזיקית. לגבי החלק החוזי נדחתה כבר הבקשה לצו עיקול בהחלטה מיום 7.9.03 ולא הועלתה כל טענה מחודשת המצדיקה הענות לבקשת העיקול.

לענין העילה הנזיקית - גם לגבי עילה זו, נדחתה הבקשה, אולם אוסיף ואומר כי כידוע תביעה מעין זו היא תמיד במחלוקת ואינה עומדת בדרישת תקנה366(א)לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984  בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לביסוס עילת התביעה.דרכה של המבקשת עדיין ארוכה, עד אשר תוכיח את טענותיה ואת נזקיה. כל צד בוודאי ירצה לחקור את השמאי של הצד שכנגד ולכן אין זה מסוג התביעה שהדברים ברורים ואין עליהם כל הרהור.לסיום יש לומר, כי אילו היתה המשיבה מגישה את סיכומיה במועד, ספק רב אם היתה נענית בקשת המבקשת לצו עיקול זמני, כפי שבקשתה קודמת שהגישה המבקשת נדחתה.